ספר יסוד עותק מיוחס מספריית הבעל שם ממיכלשטאט: הגהות ה'נודע ביהודה' על השולחן ערוך –...
טעם קריאת שם הספר "דגול מרבבה" היותו עולה בגימטריא כמנין "יחזקאל הלוי לנדא" (292).
ספר 'דגול מרבבה' כולל את הגהותיו וחידושיו הנודעים של בעל ה״נודע ביהודה״ על גליון השולחן ערוך האישי שלו , ונדפס על ידי בנו רבי ישראל לנדא. מאז הופעתו נתקבל הספר בכל תפוצות ישראל, ונדפס דרך קבע בכל מהדורות השולחן ערוך כאבן יסוד בפסיקה ההלכתית.
ספר יסודי וחשוב על השולחן ערוך. מההדפסה הזו שלפנינו ואילך נדפסו ההגהות במרבית המהדורות של השו"ע עם נושאי כליו, על הדף.
בראש כל חלק מארבע חלקי השו"ע נדפסו טבלאות של תיקוני טעויות בשו"ע, נקראות בשם 'שלחן הטהור', ולאחר מכן נדפסו החידושים בשם 'דגול מרבבה'.
הספר נדפס בלוויית הסכמותיהם של גדולי דורו, ובהם: הגאון רבי מרדכי בנעט מניקלשבורג, רבי פנחס הלוי הורוויץ בעל ה"הפלאה", רבי אלעזר פלעקלס, רבי צבי הירש אב"ד ברלין (ובתוכה אזכור חשוב והיסטורי לפולמוס כנגד בנו אודות ה'בשמים ראש' – אזכור שאינו מוכר כמעט במחקר) רבי שמואל סג"ל לנדא ואחרים — עדות למעמדו הרם ולחשיבותו העצומה כבר בעת הופעתו לאור עולם.
על הסיבה להקדמת הדפסת ה'דגול מרבבה' לפני הצל"ח מספר המו"ל בן המחבר בהקדמה, כי אכן חפץ להדפיס תחילה את הצל"ח לביצה כבקשת אביו, אך פנו אליו הת"ח ואמרו לו כי הצל"ח מיועד עבור הלמדנים וגדולי הדור, אשר מעטים הם, ובכל מקרה יודעים רבים מהמפרשים שבהם עוסק הצל"ח. ה'דגול מרבבה' לעומת זאת – מיועד לכל שו"ב בכל עיירה שהרי הוא עוסק בהלכה למעשה, וא"כ יש לו דין קדימה.
מקור הספר שלפנינו הינו מספרייתו של המקובל הקדוש רבי זעקיל ליב וורמסר ה'בעל שם' ממיכלשטט, ועבר בירושה אצל צאצאיו עד זמננו. כידוע וכמצורף באישור שלפנינו. ומצויין ברשימת הספרים הפרטית של הבעל שם ממיכלשטאט בעצם כתי"ק.
על השער מתנוססת חותמתו של נכדו בלועזית: "שמואל שטרויס קרלסרוהא"
כמו"כ בדף השער בספר שלפנינו מתנוססת חתימתו של הגאון רבי פילטא עפשטיין סגל - תלמידו וסגנו של רבי ידידיה טיאה וייל, אשר כידוע לאחר פטירתו עברה ספרייתו אל ר' זעקל ליב וורמסר ה''בעל שם ממיכלשטאט''.
מצורף אישור שלפנינו מאת צאצאו הרב אליעזר טורק שליט"א בעהמח"ס "אוצרותיהם אמלא" ושא"ס.
פועל הישועות "הבעל שם ממיכלשטאט" הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו ומקמעותיו.
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים".
תולדותיו של הגה"ק ר' זעקל לייב ווארמסער, ממיכלשטאט זי"ע הנודע בשם "בעל שם ממיכלשטאט", רצופות פלאות. בשמו נקשרו סיפורי מופת וישועה, וקמיעותיו וסגולתיו יצא קוום בכל הארץ.
כתלמידם של מרנ"א ר' נתן אדלר ובעל ההפלאה זצוק"ל היה ר' יצחק זעקל מגדולי הרבנים באשכנז (שרידים מתורתו נדפסו בתוך בעל שם ממיכלשטאט מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ג), אך עיקר פרסומו בא לו על שום תפילתיו וגדולתו בחכמת הקבלה. כפי המסופר ריעו לספסל הישיבה מרנא ה"חתם סופר" אף הוא היה שולח אליו שמות לתפילה וברכה.
הבעל שם ממיכלשטאט הסתלק לבית עולמו בצום גדליה ג' תשרי תר"ח בשנתו השמונים כשהוא מבטיח בצוואתו שכל המתפלל על קברו יוושע. מאז ועד היום קברו מהווה תל תלפיות לכל מבקש מזור וישועה. חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
ספריו וכתביו הרבים יחד עם כל כלי ביתו אבדו בשריפה שפקדה את ביתו אך מעט מזעיר שרד והגיע לידינו.
הגאון רבי פילטא ב"ר משה סג"ל ליבולד - עפשטיין. (תק"ה - תקפ"א) נולד באופנבאך בשנת תק"ה למד בפפד"מ פיורדא ופראג. תחילה כיהן כמלמד פרטי בפפד"מ ואח"כ אב"ד ור"מ בקלויז של מודל בקרלסרוהא. בזמן מסויים גם היה לסגן לרב העיר הג"ר ידידיה טיאה ווייל. הקים בית דפוס תחילה בראשטט ואח"כ בקרלסרוהא יחד עם גיסו ר' ליב ב"ר משה ווירמש. שם פרסם את ההגדה של הגרי"ט וייל "מרבה לספר". וגם נהיה למחותנו כשבנו הג"ר אברהם ווייל אב"ד זולצבורג נשא את בתו. משנת תקנ"א כיהן כשלשים שנה כאב"ד ברוכזאל במדינת באדן בגרמניה, עד לפטירתו בגיל 76 בשבת חוה"מ פסח י"ט ניסן תקפ"א נקבר בבית הקברות של אובר-גרומבאך.
הרב שמואל שטרויס (תר"ו - תרס"ד 1847–1904) היה נינו של רבי יצחק זקיל לייב וורמסר ("הבעל שם ממיכלשטט"), וחותנו של יעקב רוזנהיים, מייסד אגודת ישראל. את הונו עשה בעסקי בנקאות. למרות היותו בן התרבות הגרמנית הוא נמשך ליהדות המזרח-אירופית ובמיוחד לתנועת המוסר ולראשיה. הוא תמך כלכלית במוסדות תורה ובתלמידי חכמים, ולפי עדות חתנו הרב רוזנהיים הוא פיזר לצדקה "הרבה יותר מחמישית מהונו".
הרב שטרויס התקרב לרבי שמחה זיסל "הסבא מקלם", ואף תרם ל"בית התלמוד" בקלם 6,000 רובל. בשנת תרנ"ד (1894), עם מותה של אשתו, החליט שטרויס ליזום פעולת צדקה לעילוי נשמתה. הוא בחר ברבו הרב יעקב שור לשליחו ומימן את נסיעתו לארץ ישראל, במטרה לעזור במפעל יישובה. הרב שור נסע לירושלים מצויד בכספו של הרב שטרויס. זיקתו של שטרויס לרוח המוסר של "הסבא מקלם" הביאה להחלטה לתרום את הכסף להקמת קומפלקס דירות מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת מוסררה, עבור משפחות רבנים מאנשי תנועת המוסר.
במרכז חצר שטרויס הוקם במימונו של שטרויס מבנה לישיבת אור חדש, שנוסדה על ידי קבוצה מתלמידי "הסבא מקלם" בראשות רבי שמואל הלל שינקר ורבי ברוך מרקוס.
חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של "הסבא מקלם". הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'.
בין תושבי חצר שטרויס: הרב צבי פסח פרנק. בין ילידי המקום: רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון (בן משפחת "הסבא מקלם") ורבי חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה.
הגאון המחבר רבינו יחזקאל סגל לנדא אב"ד פראג בעל ה''נודע ביהודה'' (תע"ד-תקנ"ג) נולד בעיר אפטא שבפולין, מגיל צעיר הסתופף בצל הקלויז הנודע בבראד, וקיבל שם מלא חפניים בנגלה ובנסתר. שימש כדיין באחד מארבעת בתי הדין בבראד, משנת תק"ה אב"ד יאמפולי ומשנת תקט"ו עלה על כס הרבנות בעיר המעטירה פראג וייסד בה ישיבה חשובה, ממנה יצאו גדולי עולם, כהונה זה נשא ברמה קרוב לארבעים שנה. מחיבוריו נדפסו: שו"ת נודע ביהודה, צל"ח על הש"ס, דגול מרבבה על שו"ע (שנמצא לפנינו), וקבצי דרשות.
פראג תקנ"ד [1794], מהדורה ראשונה.
ספירת דפים: [8], סח דף. פורמט בינוני. מצב כללי טוב, סימני עש בשוליים התחתונות במספר דפים. מעט כתמים. כריכה עתיקה משומשת ובלויה.
וינוגרד פראג 1014.
Reserve
Time, Location
Auction House
טעם קריאת שם הספר "דגול מרבבה" היותו עולה בגימטריא כמנין "יחזקאל הלוי לנדא" (292).
ספר 'דגול מרבבה' כולל את הגהותיו וחידושיו הנודעים של בעל ה״נודע ביהודה״ על גליון השולחן ערוך האישי שלו , ונדפס על ידי בנו רבי ישראל לנדא. מאז הופעתו נתקבל הספר בכל תפוצות ישראל, ונדפס דרך קבע בכל מהדורות השולחן ערוך כאבן יסוד בפסיקה ההלכתית.
ספר יסודי וחשוב על השולחן ערוך. מההדפסה הזו שלפנינו ואילך נדפסו ההגהות במרבית המהדורות של השו"ע עם נושאי כליו, על הדף.
בראש כל חלק מארבע חלקי השו"ע נדפסו טבלאות של תיקוני טעויות בשו"ע, נקראות בשם 'שלחן הטהור', ולאחר מכן נדפסו החידושים בשם 'דגול מרבבה'.
הספר נדפס בלוויית הסכמותיהם של גדולי דורו, ובהם: הגאון רבי מרדכי בנעט מניקלשבורג, רבי פנחס הלוי הורוויץ בעל ה"הפלאה", רבי אלעזר פלעקלס, רבי צבי הירש אב"ד ברלין (ובתוכה אזכור חשוב והיסטורי לפולמוס כנגד בנו אודות ה'בשמים ראש' – אזכור שאינו מוכר כמעט במחקר) רבי שמואל סג"ל לנדא ואחרים — עדות למעמדו הרם ולחשיבותו העצומה כבר בעת הופעתו לאור עולם.
על הסיבה להקדמת הדפסת ה'דגול מרבבה' לפני הצל"ח מספר המו"ל בן המחבר בהקדמה, כי אכן חפץ להדפיס תחילה את הצל"ח לביצה כבקשת אביו, אך פנו אליו הת"ח ואמרו לו כי הצל"ח מיועד עבור הלמדנים וגדולי הדור, אשר מעטים הם, ובכל מקרה יודעים רבים מהמפרשים שבהם עוסק הצל"ח. ה'דגול מרבבה' לעומת זאת – מיועד לכל שו"ב בכל עיירה שהרי הוא עוסק בהלכה למעשה, וא"כ יש לו דין קדימה.
מקור הספר שלפנינו הינו מספרייתו של המקובל הקדוש רבי זעקיל ליב וורמסר ה'בעל שם' ממיכלשטט, ועבר בירושה אצל צאצאיו עד זמננו. כידוע וכמצורף באישור שלפנינו. ומצויין ברשימת הספרים הפרטית של הבעל שם ממיכלשטאט בעצם כתי"ק.
על השער מתנוססת חותמתו של נכדו בלועזית: "שמואל שטרויס קרלסרוהא"
כמו"כ בדף השער בספר שלפנינו מתנוססת חתימתו של הגאון רבי פילטא עפשטיין סגל - תלמידו וסגנו של רבי ידידיה טיאה וייל, אשר כידוע לאחר פטירתו עברה ספרייתו אל ר' זעקל ליב וורמסר ה''בעל שם ממיכלשטאט''.
מצורף אישור שלפנינו מאת צאצאו הרב אליעזר טורק שליט"א בעהמח"ס "אוצרותיהם אמלא" ושא"ס.
פועל הישועות "הבעל שם ממיכלשטאט" הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו ומקמעותיו.
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים".
תולדותיו של הגה"ק ר' זעקל לייב ווארמסער, ממיכלשטאט זי"ע הנודע בשם "בעל שם ממיכלשטאט", רצופות פלאות. בשמו נקשרו סיפורי מופת וישועה, וקמיעותיו וסגולתיו יצא קוום בכל הארץ.
כתלמידם של מרנ"א ר' נתן אדלר ובעל ההפלאה זצוק"ל היה ר' יצחק זעקל מגדולי הרבנים באשכנז (שרידים מתורתו נדפסו בתוך בעל שם ממיכלשטאט מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ג), אך עיקר פרסומו בא לו על שום תפילתיו וגדולתו בחכמת הקבלה. כפי המסופר ריעו לספסל הישיבה מרנא ה"חתם סופר" אף הוא היה שולח אליו שמות לתפילה וברכה.
הבעל שם ממיכלשטאט הסתלק לבית עולמו בצום גדליה ג' תשרי תר"ח בשנתו השמונים כשהוא מבטיח בצוואתו שכל המתפלל על קברו יוושע. מאז ועד היום קברו מהווה תל תלפיות לכל מבקש מזור וישועה. חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
ספריו וכתביו הרבים יחד עם כל כלי ביתו אבדו בשריפה שפקדה את ביתו אך מעט מזעיר שרד והגיע לידינו.
הגאון רבי פילטא ב"ר משה סג"ל ליבולד - עפשטיין. (תק"ה - תקפ"א) נולד באופנבאך בשנת תק"ה למד בפפד"מ פיורדא ופראג. תחילה כיהן כמלמד פרטי בפפד"מ ואח"כ אב"ד ור"מ בקלויז של מודל בקרלסרוהא. בזמן מסויים גם היה לסגן לרב העיר הג"ר ידידיה טיאה ווייל. הקים בית דפוס תחילה בראשטט ואח"כ בקרלסרוהא יחד עם גיסו ר' ליב ב"ר משה ווירמש. שם פרסם את ההגדה של הגרי"ט וייל "מרבה לספר". וגם נהיה למחותנו כשבנו הג"ר אברהם ווייל אב"ד זולצבורג נשא את בתו. משנת תקנ"א כיהן כשלשים שנה כאב"ד ברוכזאל במדינת באדן בגרמניה, עד לפטירתו בגיל 76 בשבת חוה"מ פסח י"ט ניסן תקפ"א נקבר בבית הקברות של אובר-גרומבאך.
הרב שמואל שטרויס (תר"ו - תרס"ד 1847–1904) היה נינו של רבי יצחק זקיל לייב וורמסר ("הבעל שם ממיכלשטט"), וחותנו של יעקב רוזנהיים, מייסד אגודת ישראל. את הונו עשה בעסקי בנקאות. למרות היותו בן התרבות הגרמנית הוא נמשך ליהדות המזרח-אירופית ובמיוחד לתנועת המוסר ולראשיה. הוא תמך כלכלית במוסדות תורה ובתלמידי חכמים, ולפי עדות חתנו הרב רוזנהיים הוא פיזר לצדקה "הרבה יותר מחמישית מהונו".
הרב שטרויס התקרב לרבי שמחה זיסל "הסבא מקלם", ואף תרם ל"בית התלמוד" בקלם 6,000 רובל. בשנת תרנ"ד (1894), עם מותה של אשתו, החליט שטרויס ליזום פעולת צדקה לעילוי נשמתה. הוא בחר ברבו הרב יעקב שור לשליחו ומימן את נסיעתו לארץ ישראל, במטרה לעזור במפעל יישובה. הרב שור נסע לירושלים מצויד בכספו של הרב שטרויס. זיקתו של שטרויס לרוח המוסר של "הסבא מקלם" הביאה להחלטה לתרום את הכסף להקמת קומפלקס דירות מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת מוסררה, עבור משפחות רבנים מאנשי תנועת המוסר.
במרכז חצר שטרויס הוקם במימונו של שטרויס מבנה לישיבת אור חדש, שנוסדה על ידי קבוצה מתלמידי "הסבא מקלם" בראשות רבי שמואל הלל שינקר ורבי ברוך מרקוס.
חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של "הסבא מקלם". הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'.
בין תושבי חצר שטרויס: הרב צבי פסח פרנק. בין ילידי המקום: רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון (בן משפחת "הסבא מקלם") ורבי חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה.
הגאון המחבר רבינו יחזקאל סגל לנדא אב"ד פראג בעל ה''נודע ביהודה'' (תע"ד-תקנ"ג) נולד בעיר אפטא שבפולין, מגיל צעיר הסתופף בצל הקלויז הנודע בבראד, וקיבל שם מלא חפניים בנגלה ובנסתר. שימש כדיין באחד מארבעת בתי הדין בבראד, משנת תק"ה אב"ד יאמפולי ומשנת תקט"ו עלה על כס הרבנות בעיר המעטירה פראג וייסד בה ישיבה חשובה, ממנה יצאו גדולי עולם, כהונה זה נשא ברמה קרוב לארבעים שנה. מחיבוריו נדפסו: שו"ת נודע ביהודה, צל"ח על הש"ס, דגול מרבבה על שו"ע (שנמצא לפנינו), וקבצי דרשות.
פראג תקנ"ד [1794], מהדורה ראשונה.
ספירת דפים: [8], סח דף. פורמט בינוני. מצב כללי טוב, סימני עש בשוליים התחתונות במספר דפים. מעט כתמים. כריכה עתיקה משומשת ובלויה.
וינוגרד פראג 1014.
Reserve
Time, Location
Auction House
