ספר יסוד מספרייתו האישית של ה''בעל שם ממיכלשטאט'': ספר צל"ח (ציון לנפש חיה), על מסכת...

ספר ציון לנפש חיה, צל"ח על מסכתות ברכות, מאת הגאון רבי יחזקאל לנדא, 'הנודע ביהודה'.

דפוס Elsenwangerische Schriften, פראג, תקנ"א 1791. מהדורה ראשונה ונדירה, שנדפסה בחיי המחבר.

בדף השער נכתב שהספר הוא 'על מסכת ברכות וביצה', ולפנינו ישנה מדבקה עם הכיתוב ''ברכות'' ומאחר בפועל הודפסו רק החידושים על מסכת ברכות.

מקור הספר שלפנינו מגיע מספרייתו של המקובל הקדוש רבי זעקיל ליב וורמסר ה'בעל שם' ממיכלשטט, ועבר בירושה אצל צאצאיו עד זמננו. כידוע וכמצורף באישור שלפנינו. ומצויין ברשימת הספרים הפרטית של הבעל שם ממיכלשטאט בעצם כתי"ק.

על השער מתנוססת חותמתו של נכדו בלועזית: "שמואל שטרויס קרלסרוהא"

מצורף אישור שלפנינו מאת צאצאו הרב אליעזר טורק שליט"א בעהמח"ס "אוצרותיהם אמלא" ושא"ס.

פועל הישועות "הבעל שם ממיכלשטאט" הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמסֶר (תקכ"ח-תר"ח) – נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו בעל-שם לואנץ, המכונה "הבעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ומשום כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו ומקמעותיו.
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמנים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים".
תולדותיו של הגה"ק ר' זעקל לייב ווארמסער, ממיכלשטאט זי"ע הנודע בשם "בעל שם ממיכלשטאט", רצופות פלאות. בשמו נקשרו סיפורי מופת וישועה, וקמיעותיו וסגולתיו יצא קוום בכל הארץ.
כתלמידם של מרנ"א ר' נתן אדלר ובעל ההפלאה זצוק"ל היה ר' יצחק זעקל מגדולי הרבנים באשכנז (שרידים מתורתו נדפסו בתוך בעל שם ממיכלשטאט מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ג), אך עיקר פרסומו בא לו על שום תפילתיו וגדולתו בחכמת הקבלה. כפי המסופר ריעו לספסל הישיבה מרנא ה"חתם סופר" אף הוא היה שולח אליו שמות לתפילה וברכה.
הבעל שם ממיכלשטאט הסתלק לבית עולמו בצום גדליה ג' תשרי תר"ח בשנתו השמונים כשהוא מבטיח בצוואתו שכל המתפלל על קברו יוושע. מאז ועד היום קברו מהווה תל תלפיות לכל מבקש מזור וישועה. חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
ספריו וכתביו הרבים יחד עם כל כלי ביתו אבדו בשריפה שפקדה את ביתו אך מעט מזעיר שרד והגיע לידינו.

הרב שמואל שטרויס (תר"ו - תרס"ד 1847–1904) היה נינו של רבי יצחק זקיל לייב וורמסר ("הבעל שם ממיכלשטט"), וחותנו של יעקב רוזנהיים, מייסד אגודת ישראל. את הונו עשה בעסקי בנקאות. למרות היותו בן התרבות הגרמנית הוא נמשך ליהדות המזרח-אירופית ובמיוחד לתנועת המוסר ולראשיה. הוא תמך כלכלית במוסדות תורה ובתלמידי חכמים, ולפי עדות חתנו הרב רוזנהיים הוא פיזר לצדקה "הרבה יותר מחמישית מהונו".
הרב שטרויס התקרב לרבי שמחה זיסל "הסבא מקלם", ואף תרם ל"בית התלמוד" בקלם 6,000 רובל. בשנת תרנ"ד (1894), עם מותה של אשתו, החליט שטרויס ליזום פעולת צדקה לעילוי נשמתה. הוא בחר ברבו הרב יעקב שור לשליחו ומימן את נסיעתו לארץ ישראל, במטרה לעזור במפעל יישובה. הרב שור נסע לירושלים מצויד בכספו של הרב שטרויס. זיקתו של שטרויס לרוח המוסר של "הסבא מקלם" הביאה להחלטה לתרום את הכסף להקמת קומפלקס דירות מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשכונת מוסררה, עבור משפחות רבנים מאנשי תנועת המוסר.
במרכז חצר שטרויס הוקם במימונו של שטרויס מבנה לישיבת אור חדש, שנוסדה על ידי קבוצה מתלמידי "הסבא מקלם" בראשות רבי שמואל הלל שינקר ורבי ברוך מרקוס.
חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מליטא והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם, רבי צבי לויטן, רבי יצחק מלצן ורבי אריה לייב ברוידא, אחיו של "הסבא מקלם". הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'.
בין תושבי חצר שטרויס: הרב צבי פסח פרנק. בין ילידי המקום: רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון (בן משפחת "הסבא מקלם") ורבי חיים יעקב גולדוויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה.

המחבר רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג) - מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל שלש עשרה עד גיל שלושים דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם שהסתופפו בצלו כמה מגדולי אותו הדור. בברודי כיהן כעשר שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של מרן הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם הגר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא, ובשנת תקי"ד עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור. תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: " העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט" (עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כשמונה מאות וחמישים מתשובותיו נדפסו בספריו "נודע ביהודה".

ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו "נודע ביהודה" – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].

החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". ה"נודע ביהודה" כותב באחת מתשובותיו על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב).

על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת". על גדולת וקדושת הספר ופסקיו, אמר בעל התניא: "הרב מפראג היה יחיד בדורות בהוראותיו, והיה ה' אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמתית בכל דבר אשר הורה..." (מופת הדור, עמ' עד).

סטפנסקי, ספרי יסוד מס' 79.

[3], פב דף.
מצב כללי טוב - בינוני. כתמים. בשלושה דפים ראשונים ושני דפים אחרונים פגיעות עש שאר העותק מצב טוב עם סימני עש קלים כריכה ישנה רופפת.